קוסמטיקה
ממצאים ארכיאולוגים מעידים על כך כי השימוש במוצרי קוסמטיקה נעשה כבר ב-4000 לפנה"ס ע"י המצרים.  אודות למנהגי הקבורה של המצרים הקדומים, גילו ארכיאולוגים ממצאים רבים אשר השתמרו במידה כזאת שעדיין היה ניתן לעשות בהם שימוש.  בחברה המצרית נהגו גם הגברים להתאפר. אודם ומשחות לשפתיים נחשבו כמוצרים הכרחיים והשימוש בחינה נעשה על מנת להעניק לציפורניים גוון אדמדם. ניתן ללמוד עוד במסגרת לימודי קוסמטיקה בצבע עיניים נעשה שימוש רב הן ע"י נשים וגברים ולרוב השתמשו המצרים בצבע ירוק. את הריסים  והגבות צבעו במדגישים המורכבים  מפחם, תחמוצת שחורה ומרכיבים אחרים אשר לפעמים היו אף רעילים. כך השיגו המצרים את המראה הכהה והמצויר הכה משויך עם תרבות זו.
 
ב-1500 לפני הספירה, השתמשו הנשים ביפן ובסין באבקת אורז על מנת לצבוע את עור פניהם בלבן. הן גילחו את הגבות וצבעו את שיניהן בזהב או שחור והשתמשו בחינה על מנת לצבוע את שערן . 
 
ב-1000 לפנה"ס ביוון, נהגו נשים וגברים מהמעמד הגבוה לחבוש פאות. גם כאן רצו כולם להעניק לפניהם מראה לבן וצבעו את פניהם בגיר לבן או אבקת עופרת לבנה. כאשר נשים רצו להעניק לפניהם מעט צבע, הן השתמשו בליפסטיק המורכב מחמר צהבהב-חום, אליו הוסיפו מתכת אדומה.       
 
ברומא, ב-100 לספירה כתב פלאטוס: אישה ללא צבע היא כמו אוכל ללא מלח. הרומאים  נהגו למרוח שומן כבש ודם על ציפורניהם. תרומתם לקוסמטיקה הינה אמבט של חמר בה נהגו לרבוץ והיום ידוע כי חמר סופח רעלים מהגוף. הגברים  נהגו לצבוע את שיערם לבלונד על ידי מריחת לימון כדי להיראות צעירים יותר. הנשים נמנעו מצביעת שיער, מכיוון שצבעי השיער היו חריפים מאוד וגרמו לנשירת שיער. לרומאים בתקופה זו היו עבדים אשר עיקר תפקידם היה למרוח מוצרים קוסמטיים על אדוניהם.
 
במאה ה-14  הדעה הרווחת הייתה כי מוצרים קוסמטיים חוסמים את זרימת הדם ולכן השימוש בהם נחשב כסיכון בריאותי.  למרות זאת, לא בחלו הנשים בשימוש בצבע לבן מעופרת אשר הכיל ארסן  על מנת להעניק לפניהם מראה חיוור ו"צעיר".
 
במאה ה-15 ו-16 התבססו איטליה וצרפת כיצרניות מוצרי הקוסמטיקה המרכזיות באירופה. בתקופה זו, השתמשו רק האריסטוקרטים במוצרים קוסמטיים. הצרפתים שכללו את אומנות ייצור הניחוחות והקוסמטיקה ע"י ערבובם של מרכיבים שונים.
 
במאה ה-17 ו-18 השתמשו כולם, חוץ מבני המעמד הנמוך ביותר, במוצרים קוסמטיים. האיפור היה כבד יותר בתקופה זו. נעשה שימוש רב בסומק אדום ושפתון כדי ליצור מראה "בריא", עשיר ועליז.  כתוצאה משימוש בחומרים כגון עפרת, כספית ועפרת לבנה לצרכי איפור, סבלו רבים מאלרגיות חריפות בעור.  גברים, נשים ואפילו ילדים התאפרו על מנת להשיג את המראה האופנתי לאותה תקופה של פנים לבנות ולחיים ושפתיים בוהקות.
 
במאה ה-19 נכנס לאופנה האיפור "הטבעי".  בתקופה הויקטוריאנית באנגליה נחשבו נשים שהתאפרו בכבדות לנשים לא הגונות. הגברים בתקופה זו היו מספיק תמימים בכדי להאמין כי נשותיהם אינן מתאפרות, אך מוכרי מוצרים קוסמטיים צצו כפטריות לאחר גשם ומספרי איפור של אותה התקופה ניתן ללמוד באיזה אמצעי זהירות השתמשו הנשים הויקטוריאניות כדי "ללכת עם ולהראות בלי".  השימוש בסומק וליפסטיק נחשבו לשערורייה אמיתית וספרי האיפור ייעצו לנשים לנשוך את שפתיהם ולצבות את לחייהם לפני כניסתם לחדר.
 
בתקופה זו ניתן היה כבר לרכוש כמה מוצרי איפור מסחריים, רובם יוצרו בצרפת. אך למרות שחלה התקדמות בתחום הרפואה, המשיכו להשתמש במרכיבים מסוכנים כמו תחמוצת האבץ, כספית, עופרת וחומצות שונות. היו נשים שאף אכלו גיר או שתו יוד את מנת להשיג מראה חיוור.
 
במאה ה-20 החלו לשים דגש על הסוגיה הבריאותית; רופאים החלו לעבוד בשיתוף עם חברות קוסמטיקה על מנת להבטיח סטנדרטים בטוחים יותר ו"בטיחות" נהפך להיות מקדם מכירות בפרסומות. 
בתקופה זו לא הייתה אופנה חד משמעית ונשים יכלו להתאפר לפי טעמן  וסגנונן האישי.
בשנות  ה-20 וה-30  הומצאו הליפסטיק, לק נוזלי וסומק באבקה.  האישה המודרנית לא יצאה מהבית ללא איפור ומכירות של מוצרי קוסמטיקה עלו בהתמדה.
בתקופה זו חלה מהפכת השיזוף. נשים כבר לא שאפו למראה החיוור, תרבות הפנאי של האנשים העמידים השתנתה לחלוטין וכולם רצו להיראות שזופים  ובריאים.